Shabbath
Daf 72b
משנה: שִׁיעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּס הַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה שִׁיעוּרוֹ כִמְלוֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין שִׁיעוּרוֹ כִּמְלוֹא הַסִּיט:
Traduction
La mesure interdite à celui qui blanchit la laine, ou la carde, ou la teint, ou la file, est celle de la longueur d’un fil mesurant le double d’un empan (508)(Orla 3, 2).. Le tissage de 2 fils est interdit dans la mesure d’un empan spithama.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שיעור המלבן וכו'. ששנינו באבות מלאכות כמלא רוחב הסיט כפול רוחב הסיט הוא כפי ההפסק שיכול האדם להפסיק בין אצבע לאמה ולהרחיב בין זה לזה והוא לערך שמונה אצבעות בגודל והסיט כפול שני פעמים כמו כן והוא כפי הריוח שיכול אדם להרחיב בין הגודל ואצבע ואם כן הטוה חוט ארכו ארבעה טפחים או המלבן והמנפץ בצמר שיהא בו כדי לטוות חוט שארכו ד' טפחים חייב. וכן הצובע חוט שארכו ארבעה טפחים או דבר שאפשר לטוות ממנו חוט כזה חייב:
האורג שני חוטין ברוחב כמלא הסיט ואין זה כמלא רוחב הסיט שאמרנו אלא כמלא הסיט שהיא שתי אצבעות בגודל:
הלכה: ד'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמּוֹצִיא עֵצִים כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. תַּמָּן בְּמוֹצִיא לִצְבוֹעַ. בְּרַם הָכָא בְּצוֹבֵעַ.
Traduction
Il est dit plus haut (9, 5): ''la mesure interdite de bois est celle qu’il faut pour cuire un œuf moyen, … et en fait de couleur ce qu’il en faut pour teindre une petite étoffe'', tandis qu’ici la mesure est d’un double empan? C’est que, plus haut, où il s’agit de transport, la mesure est grande, car on ne se dérange pas pour peu, tandis qu’ici la mesure est moindre, parce qu’il s’agit de l’acte même de la teinture (512)Même raisonnement que ci-dessus, mais à l'inverse..
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. לעיל בפ' ט' המוציא עצים וכו' וקתני בסיפא קליפי אגוזים ורמונים וכו' כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה והכא את אמר הכין שיעור אחר גבי צובע ומשני תמן במוציא לצבוע מיירי. לפי שאין אדם טורח להוציא שיעור קטן כזה כדי לצבוע אבל הכא בשיעור צובע עצמו מיירי ושיעורו בפחות וגרסינן להא לעיל שם בהלכה ה':
חֲבֵרַייָא בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. 72b מַצָּה גְזוּלָה אֵינוֹ יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אֲמַר לוֹן. תַּמָּן גּוּפָהּ עֲבֵירָה. בְּרַם הָכָא הוּא עָבַר עֲבֵירָה. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. הוֹצִיא מַצָּה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח.
Traduction
Les compagnons d’étude objectèrent devant R. Yossé: R. Yohanan n’a-t-il pas dit au nom de R. Yoçadaq qu’avec du pain azyme volé, il n’est pas permis d’accomplir le devoir d’en manger le soir de Pâques, en raison de sa provenance illicite, et ne devrait-il pas en être de même pour la déchirure interdite? Ce n’est pas comparable, leur répondit-il, l’azyme lui-même est volé (510)Et on ne pourra plus le restituer., tandis qu’ici la déchirure est bien interdite le samedi, non en semaine (voilà pourquoi elle reste valable), pas plus qu’il n’est interdit d’accomplir le devoir pascal avec du pain azyme transporté le samedi d’une propriété privée dans la rue – (511)Suit un pass. Traduit (Halla 1, 8), fin..
Pnei Moshe non traduit
לא כן אמר ר' יוחנן. מצה גזולה אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. הואיל ובעבירה הוא וה''נ אמאי קאמרת דיוצא ידי קריעה הרי מכל מקום בחילול שבת היתה:
אמר לון. לא דמיא דתמן המצה גופה עבירה היא ובעבירה באה לו אבל הכא הוא שעבר עבירה שחילל שבת ואין הקריעה גופה עבירה שהרי אלולא שבת חייב הוא לקרוע וכי כך אני אומר הוציא מצה בשבת מרה''י לרשות הרבים ואינה יוצא בה ידי חובתו בפסח בתמי' הרי המצה גופה לאו עבירה היא אלא הוא שעבר להוציאה וכך הוא הקריעה בשבת ושאני מצה גזולה דהיא גופה לעולם בעבירה היא:
תַּנֵּי. מַצָּה גְזוּלָה אָסוּר לְבָרֵךְ עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. עַל שֵׁם וּבוֹצֵעַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֮אֵ֥ץ ׀ יְי: אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בַּתְּחִילָּה. אֲבָל בַּסּוֹף לֹא דָמִים הוּא חַייָב לוֹ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. אֵין עֲבֵירָה מִצְוָה. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אֵין מִצְוָה עֲבֵירָה. אָמַר רִבִּי אִילָא. אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֹ֗ת. אִם עֲשִׂיתָן כְּמִצְווֹתָן הֵן מִצְוֹת. וְאִם לָאו אֵינָן מִצְוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תני מצה גזולה וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ק דחלה בהלכה ח':
על שם ובוצע ברך וגו' וזה גוזל ומברך עליה נאץ ה':
הדא דאת אמר בתחלה. קודם שקנאה ביאוש ושינוי אבל בסוף שכבר קנאו בשינוי אחר היאוש וכגון שגזל חטים וטחנן ועשאן קמח וכיוצא בזה מברך עליה דכי לא דמים הוא חייב לו כלומר שאין לו עליו אלא לשלם דמים והמצה עצמה כבר קנאה והיא שלו:
אין עברה מצוה. כל שבאה ע''י עברה אינה מצוה ואין לו לברך עליה ורבי יוסי אומר אין מצוה עבירה דכל שהוא מקיים המצוה אין העברה מעכבת מלברך עליה:
אמר ר' אילא אלה המצות כתיב. לומר אם עשיתן כמצותן הן מצות ואם לאו אלא שבאו לידך ע''י עברה אינן מצות וכר' יונה הוא דס''ל שאין מברכין על מצוה הבאה בעבירה:
Shabbath
Daf 73a
משנה: 73a רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבָּיִת חַייָב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַגִּינָּה וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָל הַבִּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְחוּסַּר צִידָה פָּטוּר וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסַּר צִידָה חַייָב׃
Traduction
R. Juda dit: il est interdit de chasser un oiseau dans une tour, ou un cerf dans la maison; selon les autres sages, il est aussi défendu de le chasser dans le jardin, dans la cour, ou dans le vivier (vivarium). R. Juda dit: tous ces derniers enclos ne se ressemblent pas. Voici donc la règle à cet égard: lorsqu’après y avoir poussé l’animal, il faut encore le chasser pour le prendre, on n’est pas coupable; au cas contraire, on est coupable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל. ארמריאו בלע''ז אם הכניסו למגדל ונעל בפניו זו היא צידתו וצבי משיכניסנו לבית ונעל בפניו חייב אבל לא לחצר ולגינה:
וחכמים אומרים. בצפור מודינא לך שצריך שיכניסנו למגדל אבל בצבי לגינה ולחצר ולביברין נצוד הוא כמו לבית ביברין הן קרפיפות המוקפות גדר ומכניסין בהן החיות ונשמרין שם:
לא כל הביברין שוין. רשב''ג לפרושי מילתייהו דחכמים אתא דלא בכל הביברין אמרו אלא זה הכלל כל המחוסר צידה שאם רוצה לתפשו אינו יכול להגיעו בשחייה אחת וזהו הנקרא מחוסר צידה ואם הכניסו לביבר כזה פטור ושאינו מחוסר צידה שיכול הוא להגיעו בשחייה אחת ולתפסו חייב אם הכניסו לתוכו וכן אם הוא ביבר קטן וכגון שהכתלים שלו קרובים כל כך כדי שיפול הצל של שניהם לאמצע כאחד אם הכניסו לתוכו חייב. וכן הלכה:
הלכה: ה'. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מַתְנִיתָא דְלֹא כְרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינָן. הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבָּיִת חַייָב. הָא לְגִינָּה וּלְבִיבָרִין פָּטוּר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבִּיבָרִין וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. הָא לְגִינָּה וּלְבִיבָרִין פָּטוּר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתִין דְּרַבָּנִין. דְּתַנִּינָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַגִּינָּה וְלֶחָצֵר וְלַבִּיבָרִין. וְתַנִּינָן תַּמָּן. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבִּיבָרִין וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. הָא לְגִינָּה וּלְחָצֵר לֹא. כָּאן בְּחָצֵר מְקוּרָה. כָּאן בְּחָצֵר שֶׁאֵינוֹ מְקוּרָה. וְהָא תַנִּינָן. גִּינָּה. אִית לָךְ מֵימַר. גִּינָּה מְקוּרָה. אֶלָּא כָאן בִּגְדוֹלָה כָּאן בִּקְטַנָּה. רִבִּי עוּלָּא אָמַר. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. מַה נִיתְנֵי. כָּל הַמְחוּסָּר צִידָה חַייָב וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה פָּטוּר. אָמַר לוֹן. וְלֹא בִמְגַפֵּל לְתוֹכָהּ אֲנָן קַייָמִין. אֶלָּא כָּל הַמְחוּסָּר צִידָה אָסוּר וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוֹי דְרִבִּי בְרֶכְיָה. כָּל שֶׁהוּא מְחוּסָּר נַשְׁבִּים מְחוּסָּר צִידָה וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר נַשְׁבִּים אֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה.
Traduction
R. Hinena dit au juste de la Mishna Betsa (Betsa 3, 1), traitant du même sujet, qu’elle n’est pas conforme à l’avis de R. Juda émis ici, puisqu’il dit: ''il est interdit de chasser un oiseau dans une tour, ou un cerf dans la maison''; c’est dire qu’en le chassant vers le jardin, ou dans le vivier, il n’y a pas de délit. Il en résulterait donc que, de le prendre de là, c’est interdit au jour de la fête, tandis que l’on a enseigné là-bas (ibid.): ''On peut prendre un animal sauvage, ou un oiseau du vivier au jour de fête, et les nourrir''? On ne saurait non plus la justifier selon les autres sages, qui semblent aussi se contredire, puisqu’ils déclarent ici comme interdite ''la chasse de l’oiseau dans la tour, ou celle du cerf dans un jardin, dans la cour, ou dans le vivier'' (3 emplacements égaux), tandis qu’au sujet du jour de fête on permet seulement la prise de l’animal sauvage, ou de l’oiseau, dans le vivier, non au jardin, ou à la cour? Ici, il s’agit d’une cour couverte (analogue au vivier), tandis qu’ailleurs il s’agit d’une place découverte. Mais ne place-t-on pas au même rang le jardin dont on ne peut pas dire qu’il est couvert? On établit, en effet, une autre distinction: c’est interdit dans un grand emplacement, permis dans un petit. R. Oula dit que l’on a demandé devant R. Aha si, à la suite de ladite Mishna (de Betsa), on enseigne comme règle générale, que, lorsqu’après y avoir poussé l’animal, il faut encore le chasser pour le prendre, on est coupable, et qu’au cas contraire on ne l’est pas (à l’inverse de ce qui est dit ici du Shabat)? Certes non, fut-il répondu, puisque nous parlions d’animaux déjà enfermés là; il faut donc dire au sujet des jours de fête qu’au cas où il faut encore le chasser, c’est interdit en principe seulement, et dans l’autre cas c’est permis en principe (tandis que, pour le Shabat, il y a délit au 1er cas, de fait accompli, et simple dispense en l’autre cas). R. Samuel frère de R. Berakhia dit: ce que l’on ne peut pas prendre sans ruse, ou piège, est soumis à la chasse; au cas contraire, c’est comme pris.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' חיננא. מתניתא דלא כר' יהודה. לקמן בריש פרק אין צדין הוא דקאי וגרסי' שם לכולה סוגיא דקתני התם אין צדין דגים מן הביברין ביו''ט ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין חיה ועוף מן הביברין כו' והאי מתני' דלא כר' יהודה דהכא דהא קאמר צבי לבית הוא דחייב אבל לא לביברין ולגינה ודאכתי מחוסר צידה הוא וא''כ הא דקתני התם צדין חיה מן הביברין בי''ט דלא כר' יהודה:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן אין צדין וכו'. ואסיפא קא סמיך דתנינן צדין חיה ועוף מן הביברין ביו''ט כדלעיל ואוקימנא דלא כר' יהודה וכלומר דהשתא קשה דר' יהודה אדר' יהודה מהא דתנינן בתוספתא ריש פ''ג דביצה דקתני התם ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין מהן ביו''ט ותני על כרחך דר' יהודה הוא דפליג אמתני' דהתם בחיה ועוף מן הביברין ודייקינן מהתוספתא מדקתני אליבא דר' יהודה ביברין דוקא ש''מ הא מגינה ומחצר צדין מהן בי''ט וקשיא דידיה אדידיה והא דייקינן הכא מדקאמר צבי לבית דוקא הא לגינה ולביברין פטור וא''כ אף מגינה אין צדין חיה בי''ט דמחוסר צידה הוא ואמאי קתני בתוספת' לר' יהודה ביברין דוקא:
מחלפה שיטתין דרבנן וכן נמי קשיא. דרבנן דהכא אדרבנן דמתני' דהתם דהכא תנינן וחכמים אומרים וכו' אלמא חיה לגינה ולחצר נמי לאו מחוסר צידה הוא ותנינן תמן אבל צדין חיה ועוף מן הביברין דמשמע דוקא מן הביברין הוא דמותר אבל אם הן כבר ניצודין לגינה ולחצר לא דאכתי מחוסר צידה מיקרו והא במתני' קאמרי דאף לגינה ולחצר חייב בשבת אלמא דצידה מיקריא וקשיא חיה דהכא אחיה דהתם וכן קשיא עוף אעוף דהכא קאמרי צפור למגדל דוקא הוא דהוי צידה וא''כ מן הביברין ודאי אסור בי''ט והתם קתני דאפי' עוף צדין מן הביברין בי''ט:
כאן בחצר מקורה. מתני' דהכא מיירי בחצר מקורה והלכך הוי צידה למיחייב בשבת והתם מיירי בחצר שאינה מקורה וא''כ חיה אחיה ל''ק ולא אסיק לתרץ עוף אעוף משום דפריך עלה דאפי' חיה אחיה לא מצית לשנויי בהכי:
והא תנינן גינה. במתני' וכי אית לך מימר דגינה מקורה היא בתמיה וכי דרך לעשות קירוי לגינה שגדלין בה הזרעים:
אלא כאן בגדולה כאן בקטנה. הא דדייקינן מהתם דדוקא מן הביברין הוא דצדין בי''ט אבל מגינה וחצר לא. היינו בגינה וחצר גדולה דמחוסר צידה הוו והא דקתני הכא לגינה ולחצר הוי צידה בשבת וא''כ מותר לצוד מהן בי''ט דוקא בחצר וגינה קטנה והשתא חיה אחיה ל''ק לרבנן ועוף אעוף לא משני וכן הא דמקשה דר' יהודה אדר' יהודה לא אשני מידי:
בעון קומי ר' אחא מה. כלומר מאי האי דקתני התם לרשב''ג לא כל הביברין שוין זה הכלל כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר ואמאי תני בלישנא דאסור ומותר וניתני כל המחוסר צידה חייב שהרי חייב על הצידה בי''ט ואם צד דבר המחוסר צידה חייב מיבעי ליה ושאינו מחוסר צידה פטור:
אמר לון ולא בנעול לתוכה אנן קיימין. כך הוא בביצה שם כלומר וכי לא בנעול החיות לתוכה מיירי שהרי סתם ביברין שמכניסין החיות לתוכן נעולין הן וא''כ אין כאן צידה גמורה בי''ט דליתני חייב ופטור אלא כל המחוסר צידה אסור וכו' שפיר הוא דשייך למתנא דנהי דלאו צידה גמורה למיחייב עלה איסורא מיהא איכא מכיון דאכתי מחוסר צידה ממש הוא ושאינו מחוסר צידה מותר:
כל שהוא מחוסר נשבין שצריך להביא נשבה כעין שעושין לצוד בה דגים ה''ז מחוסר צידה ואסור וכל שאין מחוסר נשבה אלא יכול ליטול אותן ביד מותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source